גביע "יד לעשרה" המוצב ב"מוזיאון מכבי" שבכפר המכביה
גביע יד לעשרה התקיים פעמיים במהלך ההיסטוריה:
בפעם הראשונה
התקיים הטורניר בשנת 1949 בהשתתפותן של שמונה קבוצות מכבי: מכבי תל אביב, מכבי חיפה, מכבי פתח תקווה, מכבי נתניה, מכבי רמת גן, מכבי נס ציונה, מכבי רחובות ומכבי ראשון לציון, במהלכו זכתה מכבי תל אביב לאחר ניצחונה בתוצאה 0:1 את מכבי רחובות.
בפעם השנייה
יצאה לדרך התחרות ב-24 לפברואר 1951 והפעם בהשתתפותן של 21 קבוצות, ביניהן גם קבוצות אגודת בית"ר.
הקבוצות שהתחרו בו היו: מכבי תל אביב, מכבי פתח תקווה, מכבי נתניה, מכבי חיפה, מכבי רחובות, מכבי ראשון לציון, מכבי נס ציונה, בית"ר תל אביב, מכבי ירושלים, בית"ר ירושלים, מכבי באר שבע, מכבי רמת גן, מכבי יפו, מכבי גבעתיים, מכבי חדרה, מכבי זכרון יעקב, בית"ר נתניה, מכבי טבריה, מכבי "הצפון" תל אביב ומכבי "שמואל" תל אביב.
המשחקים היו אמורים להיערך במשך חודשיים במסגרת שלושה בתים, ובסופם של המשחקים תוכרז המנצחת. התחרות הייתה מעין תחליף לליגה א' (הליגה הבכירה דאז) לאחר חילוקי דעות חמורים שפרצו בין מרכזי "מכבי" ו"הפועל" שלא אפשרו את קיומה של ליגה משותפת (למרכז "הפועל" הייתה תחרות משלה- "ליגת מגן שלושים שנות ההסתדרות"). התחרות בוטלה לאחר כמה משחקים, בעקבות הסכם ה"פיפטי פיפטי" שהסדיר את הסכסוך בין המרכזים ונתן את אות הפתיחה לעונת 1951/52 ולקיום ליגה משותפת בחזרה תחת ההתאחדות לכדורגל בישראל.
הגביע שהוענק לזוכים נתרם על ידי משפחתם של החללים (שקיבלו אותו בתרומה ממשפחת עולים מוינה) למכבי תל אביב כדי שתקיים טורניר לזכרם של החללים. על הגביע חרוטים דיוקנאות של עשרת הנופלים. בשנת
2001, אחיו של אריה גיסין ז"ל, דוד, יצר קשר עם אנשי מכבי תל אביב, וביקש מהם את הגביע כדי לשפצו ולשחזרו.