אחרי הזכייה השניה בגביע המדינה, בעונת 1964/65 והודעת הפרישה שלי מאימון מכבי תל-אביב, היתה לי תקופת רגיעה מסויימת, שאיפשרה לי לעשות יותר למען משפחתי. כל יום שעבר בלי שמישהו מאנשי מכבי תל-אביב התקשר אלי - נחשב בעיני אשתי עליזה לנס. אבל בליבי ידעתי, שהנה קרב והולך היום שבו יהיה מישהו על קו הטלפון ושוב אמצא עצמי קשור במועדון התל-אביבי הגדול
ג'רי בית הלוי
מרגע שהחל לשחק כדורגל, נקשרו חייו של ג'רי בית הלוי במועדון הצהוב מתל אביב. אשתו, עליזה, ידעה שכל יום שעובר וג'רי טרם נקרא אל הדגל, הוא יום של נס. ג'רי עזב וחזר, עזב וחזר, ובכל פעם, בכל תפקיד, הוביל את הקבוצה להצלחה. זה הוא סיפורו של מי שכיהן כשחקן הקבוצה (ואף כקפטן), כמאמן מעוטר וכיושב ראש שהציל את מכבי מקריסה. האיש שלא ניתן לספר את סיפור הקבוצה מבלי להעלות את שמו, ולא ניתן לספר את סיפורו מבלי להעלות את שמה של הקבוצה.
