אחרי הזכייה השניה בגביע המדינה, בעונת 1964/65 והודעת הפרישה שלי מאימון מכבי תל-אביב, היתה לי תקופת רגיעה מסויימת, שאיפשרה לי לעשות יותר למען משפחתי. כל יום שעבר בלי שמישהו מאנשי מכבי תל-אביב התקשר אלי - נחשב בעיני אשתי עליזה לנס. אבל בליבי ידעתי, שהנה קרב והולך היום שבו יהיה מישהו על קו הטלפון ושוב אמצא עצמי קשור במועדון התל-אביבי הגדול
