ניווט לחלקי העמוד

מעט מאוד משחקים מקבלים שמות של בני אדם, אבל אין שום דרך אחרת לכנות את מה שהתחולל בבלומפילד במחזור ה-26, האחרון לפני הפלייאוף העליון. תאמרו לכל אוהד מכבי "דרבי זהבי" ומיד כל הזכרונות צפים והעור מצטמרר. יותר מזה, לא תמצאו אוהד כדורגל ישראלי, כולל של הקבוצות היריבות, שלא יודע לאיזה משחק מתכוונים ומה התרחש.

למרות שקשה לא לתאר ישר את דקות הסיום המטורפות, נתאפק ונתחיל מהתחלה.
לדרבי השני של העונה הגיעה מכבי ת"א כאשר מקומה בפסגת הליגה מובטח בסיום העונה הסדירה, עם יתרון של 4 נקודות על פני הפועל באר שבע (שהפסידה במפתיע יומיים קודם לכן).
הצהובים קיוו להגדיל את הפער, ועוד לפני שריקת הפתיחה כל העיניים היו על ערן זהבי. מספר 7 אוהב להבקיע בדרבים (לראיה, ניצח 0:1 במחזור ה-13) והייתה לו עוד מטרה מלבד אליפות שנייה בצהוב - תואר מלכות שערים ראשון בליגת העל. לדרבי הזה הגיע כאשר באמתחתו 15 שערים ומעליו בטבלה שחקן היריבה, עומר דמארי.
זהבי העלה את מכבי ליתרון בדקה ה-34, עם בעיטה מקרוב, וחגג עם פיו-פיו שמרגיש היום טבעי ומונצח בשירו של זהבי, אך אז היה חדש יחסית. מאזן הכוחות השתנה ארבע דקות לאחר מכן, כאשר ראדה פריצה איבד לרגע שליטה, פגע בשחקן יריב והורחק בכרטיס אדום ישיר. שינוי המומנטום בא לידי ביטוי עוד לפני ההפסקה (43), כאשר דמארי איזן והתריס עם פיו-פיו משלו לכיוון הקהל האדום.
מכבי התקשתה מאוד במחצית השניה אך הצליחה להחזיק מעמד עד הדקה ה-87. אז הפועל קיבלה פנדל מפוקפק, אותו דמארי המיר ל-2:1. עוד פיו-פיו, ובזמן שהם חגגו - פאולו סוזה פעל.
המאמן הפורטוגלי שלף מהספסל את טל בן חיים, וברגע שהמשחק התחדש הסילון כבר טס באגף שמאל, חדר לרחבה והופל. פנדל למכבי! זהבי נעמד בביטחון אופייני ליד הנקודה הלבנה, הניח את הכדור והשווה (89).
נגמר? לא אם תשאלו את הווינר בצהוב, ואת דגני - שרגע לפני שריקת הסיום מסר ישירות לשרן ייני. הקפטן לא חשב פעמיים, הבין שגם בדקה ה-93 ובחיסרון מספרי אפשר לנצח, ושלח את הכדור קדימה. הוא הגיע לברק בדש, שחיפש בעיני את התנועה של זהבי ומסר...
הצופים באצטדיון ומול המסכים קפאו, ספק אם הצליחו לנשום. זהבי רץ לעבר הכדור והשיג אותו קרוב לרחבה. מזווית לא נוחה, הוא בעט בנגיעה אחת מדודה להפליא, והכדור התגלגל על הדשא עד שמצא את מקומו בפינה הרחוקה של השער, אל מול עיניהם המשתאות של האוהדים בשער 11.
בום, הר הגעש התפרץ! כל הקבוצה רצה לחגוג מאחורי השער ובמהרה הצטרף לשחקנים (ולאוהדים שכמה מהם מצאו את עצמם על הדשא) גם סוזה, שרץ כאחוז טירוף ברגע שהושלם המהפך.
זהבי קידם את מכבי עוד צעד לאליפות, ובהקשר רחב יותר השפיע רבות על היריבות העירונית. הפועל עוד ניצחה כמה שבועות לאחר מכן, אך זו הייתה הפעם האחרונה שלקחה 3 נקודות בדרבי למשך עשור(!) לפחות של שליטה צהובה מוחלטת בתל אביב.
"דרבי זהבי" הוא חבר, חבר טוב. זה לא רק השם האנושי של המשחק הזה, אלא גם התחושה שהוא מעניק. הוא תמיד יהיה שם בשבילך, ייתן לך תחושה טובה ויזכיר את הזמנים הכי ורודים (או יותר נכון, צהובים).
לזהבי עצמו היו ויהיו עוד רגעים אדירים, אבל קשה להתחרות בשלושער כל כך ווינרי ודרמטי מול היריבה הגדולה ביותר.

ופאולו? הוא כנראה עוד רץ, כי איך אפשר להירגע ממשחק כזה?