מכבי תל אביב כסמל יהודי וציוני

מכבי תל אביב כסמל יהודי וציוני

הזהות היהודית והציונית של מכבי תל אביב מהווה, יחד עם המכביזם, את רוח המועדון.
כבר למן היווסדה של הקבוצה, כמימוש רעיון יהדות השרירים של מקס נורדאו, מושג ציוני השואף ליצירת "יהודי חדש" בעל עוצמות גופניות וליצירת תרבות גוף יהודית, ובאימוץ שמם של המכבים, הלוחמים היהודים שהעלו את נס המרד בשלטון היווני על ארץ ישראל, לשם המועדון - ניתן להצביע על זהות זו.
במהלך השנים, המועדון ואוהדיו היו חלק מממספר רב של אירועים ופעילויות שתרמו להמשך הזיהוי של מכבי תל אביב כסמל יהודי וציוני. אירועים ופעילויות אלו, בוצעו הן באופן ממוסד, על-ידי הנהלת המועדון וספורטאיו והן על-ידי אוהדי הקבוצה. שורשיו היהודיים והציוניים של המועדון, באים לידי ביטוי בצבעיה של מכבי ובשמה. כמו כן, כלל קבוצות האגודה, על שלל ענפיה, הן חלק מזיהוי זה, והשפיעו עליו.
חשוב לציין כי זיהוי זה, ברוב המקרים לא נבע מתוך השתייכות מפלגתית או פוליטית כלשהי. אם כי, לעיתים רחוקות, לדעת מעטים, נצבעה זהות זו בצבעים לאומניים ואף גזעניים.

"יהדות השרירים", המכבים והקמת המועדון

"הראשון לציון - יפו" בשנת 1906
בתמונה ניתן להבחין בדיוקנו של בנימין זאב הרצל, חוזה המדינה, ברקע הספורטאים

אגודת הספורט היהודית הראשונה בקונסטנטינופול (כיום איסטנבול) והיא מכבי קונסטנטינופול. אגודה זו הוקמה על רקע הרעיון ההולך ותופס תאוצה בקרב הוגי הדעות הציונים, "יהדות השרירים". עיקרי רעיון זה היו יצירת "יהודי חדש", בעל עוצמות גופניות ובעל מסוגלות להגנה עצמית, אשר יעמוד בניגוד ליהודי הגלותי, אשר הזניח את מיומנויותיו הגופניות. הוגה הדעות הבולט ביותר של תורה זו היה מקס נורדאו, שדבריו בקונגרס הציוני השני בבאזל בשנת 1898, עוררו גלים רבים והיוו את הכר להיווצרותן של אגודות ספורט יהודיות שיממשו את רעיון יהדות השרירים. האגודה היהודית הראשונה הייתה כאמור מכבי קונסטנטינופול ואליה נוספו אגודות ספורט יהודיות רבות ברחבי יבשת אירופה. היווסדן של אגודות מתעמלים יהודיות ברחבי אירופה, והשתתפותו של ד"ר ליאו כהן באחדים מהקונגרסים הציוניים העולמיים, גרמו לאחרון להקים אגודת מתעמלים יהודית לראשונה בארץ ישראל. אגודה זו נקראה "הראשון לציון יפו" ולימים היא הפכה למכבי תל אביב. מכבי הוקמה בשנת 1906, עוד בטרם הקמתה של העיר העברית הראשונה, ובשנת 1909 החליפה את שמה ואמצה את שמם של הלוחמים היהודים שמרדו בשלטון היווני ואת שם העיר החדש שנוסדה זה עתה, תל אביב. בשנת 1912, הצטרף ויסד המועדון, יחד עם שאר קבוצות מכבי ביישוב היהודי את מרכז מכבי ישראל, אשר ריכז את הפעילות הספורטיבית של מועדוני הספורט היהודים ביישוב.
כאמור, שמה של מכבי שאוב מתנועת השחרור הלאומית של היהודים אשר נלחמו וזכו בעצמאות מהשלטון הסלאוקי ששלט בארץ ישראל, ובתומכיו המתיוונים, במהלך מרד החשמונאים. מורדים אלו נקראים "המכבים". העובדה כי מאז המרד, שהתרחש בין 160 ל167 לפני הספירה, ועד למעשה הקמת מדינת ישראל, לא התקיימה ישות יהודית ריבונית עצמאית בארץ ישראל, והעובדה כי המכבים ניצחו במרד חרף היותם "מעטים מול רבים" תרמו לעיצוב סיפור המרד כאחד האתוסים המרכזיים של העם היהודי ולאימוצו על-ידי התנועה הציונית. הרוח חסרת הפשרות שעמדה בבסיס המרד היוו מקור השראה ליהודים רבים ברחבי העולם. לכן, לא מפתיע הדבר כי הספורטאים היהודים של מכבי בחרו דווקא בשם זה לייצגם. כמו כן, שמם של המכבים יוחס לראשי תיבות של פסוק מתוך ספר שמות, פרק ט"ו- "מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה". פסוק זה קיבל משמעות מיוחדת בקרב אוהדי מכבי, כאשר בהשראתו נכתב המנון האוהדים של מכבי "מי כמוך באלים" וגם שלט גדר מפורסם של ארגון השחקן ה-12 בעבר, אשר הפסוק התנוסס על גביו.

פעילות יהודית וציונית תחת השלטון העות'מאני

בימיה הראשונה של האגודה, תחת שלטון האימפריה העות'מאנית, עוצבה זהותה היהודית והציונית של מכבי תל אביב, על-ידי מספר פעולות שנעשו במסגרת המועדון.
המועדון שם דגש על שימוש בשפה העברית (דבר אשר היה מהפכני באותם ימים אשר התחדשות השפה העברית הייתה בחיתוליה), עידוד עבודה עברית ומאבק עיקש במיסיון הנוצרי אשר פעל ביפו. ספורטאי מכבי בראשית דרכה, התארגנו לטובת פעילויות אלו במסגרת קבוצת מסדה (על שם מבצר מצדה העתיק, אשר שימש כמיתוס לחירות בכל מחיר של העם היהודי על-ידי התנועה הציונית), מעין זרוע מלחמתית במסגרת האגודה, ששמה לה מטרה להיאבק בתופעות אשר לפי תפיסתם היו שליליות, לעיתים אף בדרכים אלימות.
לאחר תקריות של אנשי מכבי עם יהודים חרדים שניסו למנוע מהאגודה לפעול בימי שבת, נפגשו חברי המועדון עם הרב הראשי של המושבות, הרב קוק, הקריאו בפניו את תקנון האגודה ומטרותיה ולבסוף קיבלו ממנו את ברכת דרכו, בתנאי שימנעו מחילול שבת המוני בפרהסיה. מאוחר יותר, חלקם מתלמידיו של הרב הצטרפו לשורות מכבי והיו בין ספורטאיה.
בנוסף לכך, האגודה היוותה גורם מחבר בין יהודים ממוצא אשכנזי ליהודי ממוצא ספרדי, אשר שיתפו פעולה במסגרת המועדון. דבר אשר היה מעט נדיר באותם ימים, נוכח הבדלי תרבות ושפה. למעשה, המועדון תרם לקירוב לבבות בין יהודים בני עדות שונות, ועד ימינו מצב זה נשמר כך.
בתום מלחמת העולם הראשונה, לאחר סיום תקופת השלטון העות'מאני על ארץ ישראל במשך מאות שנים, חזרו ליפו (ולשאר המושבות היהודיות) אלו אשר גורשו מבתיהם. מכבי תל אביב חידשה את פעילותה, השתתפה בתהלוכת ספרי תורה ששבו למשכנותיהם ובהמשך התגייסו לצא הבריטי במסגרת הגדודים העבריים (עוד על כך בפסקה הבאה).

השפה העברית

בעוד שאגודות ספורט יהודיות התקיימו בעולם בטרם הוקמה מכבי תל אביב, אשר להן מטרות דומות, מכבי תל אביב היא המועדון הראשון בעולם אשר שפתו הייתה עברית, ובמסגרת האגודה נשמעו לראשונה בהיסטוריה, הוראות התעמלות וספורט בשפה העברית. עובדה מהפכנית זו היוותה גורם משיכה למועדון, כאשר אורחים יהודים מרחבי העולם שצפו בתרגילי ההתעמלות בעברית התרשמו עמוקות מעצם השימוש בשפה ולעיתים אף הפכו להיות חלק מן המועדון.
ספורטאי המועדון פעלו לעידוד השימוש בשפה העברית על-ידי מתן שיעורי עברית לצעירים אשר לא היו בקיאים בשפה (ושיעורים נוספים במורשת ישראל ואף השכלה כללית).
כמו כן, אנשי האגודה נהגו לחלק עלונים ובהם תעמולה לשימוש בשפה העברית, תחת הסיסמה "יהודי דבר עברית".

עבודה עברית

כשנוכחו לגלות חברי קבוצת מסדה, כי בעל מאפיה ביפו נוהג להעסיק פועלים ערבים במלאכת אפיית המצות, ניסו להניאו מכך, אך ללא הצלחה. החברים הזהירו את האופה ובניו, אך האחרונים סירבו להיענות להפצרותיהם של המכבים. לפיכך, התנדבו חברי הקבוצה לקחת חלק באפיית המצות סמוך לחג הפסח, עת הביקוש למוצר, מטבע הדברים, היה הגבוה ביותר. החברים עשו זאת לאחר שפנו בידידות לפועלים הערבים ובקשו מהם לעבוד במקומם. בעל המאפיה התרשם מהמחווה ומאנשי מכבי ומאז הקפיד על העסקת פועלים יהודים בלבד.

המאבק במיסיון הנוצרי

תפקיד חשוב קיימה מכבי במאבק במיסיון הנוצרי, אשר ניסה להמיר את דתם של יהודים יפואיים צעירים ואף הצליח במקרים מעטים. מכבי יזמו אסיפה בה הזהירו מפני הסכנות הכרוכות בפעילות המיסיון, ובאסיפה השתתפו אישים רבי השפעה בקרב הישוב היהודי ביפו. דרישתם של אנשי מכבי הייתה מאבק במיסיון וחברי קבוצת מסדה פעלו בשטח לטובת המטרה. מדי שבת הקימו החברים משמרות אשר תפקידן היה למנוע מיהודים להיכנס למוסדות המיסיון, פעמים רבות ניסיונם של החברים הגיע לכדי תגרות אלימות עם אנשי המיסיון. מהרגע בו מכבי החלה להאיבק בתופעה הפסולה, ידם הייתה ברובם המכריע של המקרים על העליונה, והמועדון קיים את מטרתו ומנע מיהודים להשתתף בפעיליות אשר עלולות להוביל להתבוללות יהודים ביפו.

אגודת בני יעקב

נוסדה ע"י דוד תדהר, ופעילותה הייתה הפעלת קבוצת כדורגל המורכבת מיהודים ספרדים ואשכנזים כאחד. באותם ימים, התקיים פילוג וניכור בין בני העדות השונות ביפו, ובישוב כלל, והאגודה היוותה מופת לשיתוף פעולה בין יהודים בני עדות שונות. מאוחר יותר הצטרפה כאחד קבוצת הכדורגל של האגודה למכבי, והיהודים הספרדים והאשכנזים לקחו חלק במועדון באופן שווה. עד ימנו אנו, מורשתם של מייסדי וראשוני מכבי בדבר קירוב לבבות בין יהודים מתקיימת, והמועדון שואב אהדה והזדהות מאוהדים יהודים בכל הארץ ומכל המעמדות.

השתתפות במאמץ המלחמתי של היישוב במלחמות העולם

מכבי בגדודים העבריים

מכבי במדים ספורטיביים בבריגדה היהודית

במהלך שתי מלחמות העולם, התגייס היישוב היהודי בארץ ישראל לצבא הבריטי ולקח חלק במאמץ הלחימה כנגד מעצמות המרכז ומדינות הציר. במלחמת העולם הראשונה, התנדבות זו הייתה כחלק מ"הגדודים העבריים" ובמלחמת העולם השנייה התנדבות זו הייתה במסגרת "הבריגדה היהודית (או "חטיבה יהודית לוחמת"). מכבי, כאגודה ציונית, לקחה חלק במאמץ המלחמתי ורבים משחקניה היו חלק מחזית הלחימה במלחמות העולם.

מכבי בגדודים העבריים

משנכבשה ארץ ישראל על-ידי הבריטים מהאימפריה העות'מאנית המתפוררת בשנת 1917, פונו תושבי תל אביב מביתם, הופסקה פעילות מועדוני הכדורגל והחל הגיוס לגדודים העבריים. גדודים אלו היו הכוח המזוין הראשון בעל שם וסמל יהודי מאז ימי המרד בתקופת בית שני. שחקני מכבי, כמו רבים מבני היישוב באותה התקופה, התגייסו לגדודים אלו ולקחו חלק במלחמת העולם הראשונה. שחקני מכבי אייבי ווילסון, יוסף וילנצ'יק ואליעזר פולני אשר היו מנהיגי קבוצת הכדורגל, הוצבו באזור תעלת סואץ ולאחר מכן בקהיר. בזמן השירות, שחקני מכבי לא פסקו מלהתאמן ולשמור על כושרם, קיימו משחקני ידידות מול החיילים הבריטים ואף הקימו נבחרת כדורגל עברית ולקחו בה חלק משמעותי. לאחר חצי שנה בקהיר, קיבלו המתגייסים משימת שמירה על 40 אלף שבויי מלחמה גרמניים וטורקים במדבר סמוך לעיר המצרית תל-אל-כביר. השבויים היהודיים שהיו חלק מהצבאות היריבים קיבלו יחס מועדף מאנשי הגדוד. משחזרו אנשי מכבי לארץ-ישראל קיבלו מספר משימות שמירה ברחבי הארץ עד שלבסוף פוזר הגדוד ושחקני מכבי שבו לתל אביב ולהמשך הפעילות במסגרת קבוצת הכדורגל.

פלוגת "מכבי" בבריגדה היהודית

במהלך מלחמת העולם השנייה, חרף התנגדות היישוב לכובש הבריטי ולמדיניות הספר הלבן, הוחלט על גיוס צעירי היישוב לשורות הצבא הבריטי במלחמתו נגד מדינות הציר ובראשם הנאצים, אשר ידיעות על רצח העם שביצעו כנגד יהודי אירופה וצפון אפריקה חלחלו ליהודים בארץ ישראל. לצורך כך, הוקמה חטיבה ייעודית אשר ריכזה בתוכה את המתגייסים היהודיים מארץ ישראל. שמה הרשמי של החטיבה היה חטיבה יהודית לוחמת (חי"ל) ובקרב היישוב כונתה באופן תדיר בשם "הבריגדה היהודית". בין המתגייסים היו כמובן גם חלק משחקני מכבי. שחקני מכבי התגייסו ככל הנראה לפלוגת רגלים 18, אשר כונתה בשם "פלוגת מכבי". פלוגה זו הורכבה מחברי "מכבי", רביזיוניסטים, ואנשי שמאל והיא הוקמה בשלהי שנת 1941. את אימוניה ערכה בסרפנד (כיום צריפין) ובבקעת הירדן, לאחר מכן קיבלה משימות אבטחה במחנה השבויים בלטרון ומחסני התחמושת בואדי סאראר. כאשר הוקם הגדוד הראשון של הבריגדה, בסוף 1943 צורפה אליו הפלוגה ונשלחה למצרים לאבטחת בתי הזיקוק בפורט תאופיק שבסואץ.

עשרת החללים במלחמת העצמאות

במהלך מלחמת העצמאות, התגייסו שחקני ואנשי מכבי, בעבר ובהווה, שהיו בגיל המתאים למשימת הגנת המולדת וקוממיות העם היהודי בארצו. המלחמה גבתה את המחיר הגבוה ביותר עבור עשרה שחקני ואנשי מכבי בעברם, שחירפו את נפשם. שמותיהם של השחקנים ונסיבות נפילתם:

• אברהם גלברד - שחקן קבוצת הכדורגל והכדורסל של האגודה. בנסותו להציב מכונת-ירייה נגד-מטוסים תוך כדי הפצצת מטוסים מצריים נפגע מפגז אויב ונפל. נפל ביום ב' בתמוז תש"ח, ה9 ביולי 1948. בן 24 היה בנופלו. קורות חיו של אברהם ז"ל באתר "נזכור את כולם" של משרד הביטחון.
• אריה גיסין - שיחק במכבי ראשון לציון ולאחר מכן עבר למכבי. התגייס על אף התמודדתו עם מחלה והסתיר אותה מפני ממוניו. השתתף בקרבות לכיבוש משלט עיבדיס, ונהרג בהגנה על המשלט מפני ההתקפות המצריות הכושלות לכיבושו מחדש. נפל ביום ג' בתמוז תש"ח, ה10 ביולי 1948. בן 22 היה בנופלו. קורות חיו של אריה ז"ל באתר "נזכור את כולם" של משרד הביטחון.
• אריה שרוני - שחקן מכבי תל אביב. ליווה את שיירת אספקת המזון לגוש עציון, ובדרכה חזרה של השיירה נקלע המשוריין בו נעו במחסום ושם נתקל באש כבדה. במהלך היתקלות זו נהרג אריה. נפל ביום ט"ז באדר ב' תש"ח, ה27 במרץ 1948. בן 25 היה בנופלו. קורות חיו של אריה ז"ל באתר "נזכור את כולם" של משרד הביטחון.
• ברוך פויר - מאמנה של מכבי תל אביב בשנת 1943. מאוחר יותר הדריך את מכבי נתניה. ברוך עמד בראש קבוצה של אזרחים שבנו ביצורים בגבול, ליד כפר יעבץ. בזמן עבודתו בביצורים, הוא נפגע מכדור שירה ערבי ונהרג. נהרג ביום י"ט באלול תש"ח, ה22 בספטמבר 1948. בן 43 היה במותו. קורות חיו של ברוך ז"ל באתר לזכר האזרחים חללי פעולות איבה.
• חיים גולדשטיין - שחקן מכבי תל אביב. מלבד השתתפותו בקרבות במסגרת חטיבת גבעתי, עסק גם בענייני התרבות של הגדוד ובין השאר בצילום והסרטה, בהם הצטיין. יצא להסרטת כיבוש כפר ערבי אשר בעצם כבר נכבש ואנשיו ישבו במשלטי הכפר. בתום ההסרטה, בדרכם חזרה לבסיס, עלתה מכוניתם על מוקש ורבים נפצעו. חיים, שנפצע בכף רגלו, מת בדרכו לבית-החולים. נפל ביום כ"ו באב תש"ח, ה31 באוגוסט 1948. בן 25 היה בנופלו. קורות חיו של חיים ז"ל באתר "נזכור את כולם" של משרד הביטחון.
• יוסף ישראלי - שחקן מחלקת הנוער של המועדון. התגייס על אף שהיה מתחת לגיל הגיוס. יצא עם חבריו לאימונים בסביבות הרצליה. בחשכת הלילה תעו בדרכם ונתקעו בין שני כפרים ערביים ליד כפר שמריהו. יוסף וחבריו נתקלו במארב ואש נפתחה עליהם. ויוסף, שהלך ראשון כגשש, נפגש מאש זו ונפל בו במקום. נפל ביום כ"ו בשבט תש"ח, ה6 בפברואר 1948. בן 17 היה בנופלו. קורות חיו של יוסף ז"ל באתר "נזכור את כולם" של משרד הביטחון.
• מאיר מנדלסון - שחקן מכבי תל אביב ושחיין. השתתף בקרבות רבים ברחבי הארץ במלחמת העצמאות. בסוף 1948 יחידתו עבר לחזית המרכז, שם נפל כתוצאה מירי צלפים ליד רמת הכובש. נפל ביום ח' בטבת תש"ט, ה9 בינואר 1949. בן 23 היה בנופלו. קורות חיו של מאיר ז"ל באתר "נזכור את כולם" של משרד הביטחון.
• נתן פנץ - נחשב ל"כוכב כדורגל" בתקופה שלפני קום המדינה ומהמפורסמים שבהם. תחילה שיחק במדי מכבי, לאחר מכן עבר לקבוצת בית"ר תל אביב, אותה העלה לליגה הבכירה. כאשר הבריטים אסרו את קיומה של אגודת בית"ר, בעקבות חלקה במאבק נגד הכיבוש הבריטי, הוחלפה שמה של בית"ר תל אביב ל"נורדיה" (על שמו של מקס נורדאו, המוזכר למעלה) וחלק משחקניה אף הוגלו מהארץ - עבר נתן בחזרה למדיה של מכבי תל אביב. במשחקו האחרון במדי מכבי כבש שער מול הפועל תל אביב בדרבי. פנץ היה חלק ממחתרת האצ"ל והצטרף להתקפה על יפו בתור מקלען במשוריין. הבריטים פתחו בהתקפה מסיבית על כוחות האצ"ל. המשוריין של פנץ נתקע באחת הסמטאות הצרות של שכונת מנשייה, וכשנפצע נתן, סירב לעזוב את מקומו בתוך המשוריין. משוריין בריטי שהופיע מולו ירה פגז שהרג את פנץ ושניים מחבריו. מותו הכה בתדהמה את אוהדיו ומכריו, שאלפים מהם לקחו חלק בהלוויתו. נפל ביום י"ט בניסן תש"ח, ה28 באפריל 1948. בן 30 היה בנופלו. קורות חיו של נתן ז"ל באתר "נזכור את כולם" של משרד הביטחון.
• שלמה ציטרין - שחקן מכבי תל אביב. במסגרת מבצע "פלשת", תקפו כוחות גבעתי את הכוחות המצריים שישבו ליד גשר אשדוד. התקפה זו נתקלה בהתנגדות עזה של המצרים, והכוחות נאלצו לסגת. ההתקפה אמנם נכשלה, אך תוצאותיה גרמו למצרים להתבסס במקום והתפשטותם צפונה נמנעה. במהלך קרב זה נפגע שלמה מכדור בכתפו, התרומם להזעיק עזרה ונפגע מכדור גם בראשו ונפל בו במקום, כאשר נשקו בידו. נפל ביום כ"ה באייר תש"ח ה3 ביוני, 1948. בן 20 היה בנופלו. קורות חיו של שלמה ז"ל באתר "נזכור את כולם" של משרד הביטחון.
• שמשון רוזי - קשר שמאלי במכבי תל אביב. על שמו של שמשון נקראת קבוצת שמשון תל אביב, אשר מקורה בשכונת כרם התימנים, שכונה אשר שמשון היה בנה. נהרג בתאונת דרכים במהלך טיהור כביש חיפה. נפל ביום י"ד באייר תש"ח, ה23 במאי 1948. בן 29 היה בנופלו. קורות חיו של שמשון ז"ל באתר "נזכור את כולם" של משרד הביטחון.

גביע יד לעשרה - מפעל להנצחת הנופלים

ערך מורחב: גביע יד לעשרה

לאחר קום המדינה ובתום מלחמת העצמאות, קיימה מכבי, בארגונו של מרכז מכבי, טורניר לזכרם של חלליה במלחמה, טורניר זה נקרא גביע יד לעשרה. הטורניר הראשון התקיים ב1949 בהשתתפותן של 8 קבוצות ממרכז מכבי (מכבי תל אביב, מכבי חיפה, מכבי פתח תקווה, מכבי נתניה, מכבי רמת גן, מכבי נס ציונה, מכבי רחובות ומכבי ראשון לציון), ובסופו זכתה במכבי בגביע. הטורניר השני יצא לדרך ב1951 והפעם בהשתתפותן של 21 בניהן גם קבוצות בית"ר (מכבי תל אביב, מכבי פתח תקווה, מכבי נתניה, מכבי חיפה, מכבי רחובות, מכבי ראשון לציון, מכבי נס ציונה, בית"ר תל אביב, מכבי ירושלים, בית"ר ירושלים, מכבי באר שבע, מכבי רמת גן, מכבי יפו, מכבי גבעתיים, מכבי חדרה, מכבי זכרון יעקב, בית"ר נתניה, מכבי טבריה, מכבי "הצפון" תל אביב ומכבי "שמואל" תל אביב [קבוצות בת של מכבי תל אביב]). טורניר זה היווה למעשה תחליף לליגה הבכירה שלא התקיימה באותה עונה בשל סכסוך בין המרכזים. כאשר הוסדרו את המחלוקות בין המרכזים ויצאה לדרך עונת 1951/52, הוספק הטורניר, ככל הנראה ללא זוכה.
הגביע שהוענק לזוכים נתרם על ידי משפחתם של החללים (שקיבלו אותו בתרומה ממשפחת עולים מוינה) למכבי תל אביב כדי שתקיים טורניר לזכרם של החללים. על הגביע חרוטים דיוקנאות של עשרת הנופלים. בשנת 2001, אחיו של אריה גיסין ז"ל, דוד, יצר קשר עם אנשי מכבי תל אביב, וביקש מהם את הגביע כדי לשפצו ולשחזרו. לאחר שעשה זאת התקיים טקס ביולי 2008 במוזיאון מכבי שבכפר המכביה שם הוצב הגביע. הטקס נערך בנוכחותם של כדורגלני מכבי תל אביב בני דור תש"ח, משה מישאלוף, יובל שפונגין (שחקני מכבי באותה העת) ויו"ר המועדון דאז, אביב בושינסקי, שאף הצהיר כי מועדון הכדורגל יקיים שוב את הטורניר, אך נכון להיום, היזמה טרם יצאה לפועל.

אימוץ הצבע הצהוב כזכר לטלאי הצהוב

בראשית דרכה, שיחקה מכבי דווקא בחולצות בצבעים הפחות מזוהים איתה- חולצות עם שילוב הצבעים לבן-אדום-ירוק (הצבע האדום הופיע במדים כתוצאה מחיוב של השלטון העות'מאני שקבע כי כל אגודות הספורט ישלבו את צבע זה במדיהן). מאוחר יותר, ככל הנראה בשל כיבוש הארץ ע"י הבריטים והתפרקות האמפריה העות'מאנית, נזנחו הצבעים אדום וירוק ממדי הקבוצה ואומצו הצבעים כחול-לבן (שלפני כן שימשו כצבעי החוץ של המועדון)- הצבעים הלאומיים של העם היהודי והתנועה הציונית. כינוייה של הקבוצה באותן ימים היה "הכחולים".
מכבי שיחקה עם הצבעים כחול-לבן במשך כמה עשורים, עד שלאחר קום המדינה, במהלך מסע משחקים של הקבוצה לשוויץ ויוגוסלביה, שיחקה מכבי נגד קבוצת לוזאן ספורט, אשר ביותר ימים מדיה היו בצבע צהוב. בסוף המשחק העלה יוסף מרימוביץ', כוכב הקבוצה, רעיון לפיו מכבי תאמץ את הצבע הצהוב למדיה, כאות הזדהות עם יהודי אירופה וחלק מיהודי צפון אפריקה, אשר בתקופת השואה אולצו ע"י הנאצים לענוד על בגדיהם טלאי צהוב בצורת מגן דוד ובתוכו את המילה יהודי בשפות שונות. הגדיל לעשות מרימוביץ' וביקש מהנהלת לוזאן ספורט לתרום את מדיהם למכבי והאחרונים נענו בחיוב. גם שחקני מכבי וההנהלה כמובן שיתפו פעולה עם הרעיון והסכימו לו, ומאז ועד היום צבעה הראשי של הקבוצה, יחד עם הצבע הכחול, הוא הצבע הצהוב. לפי טענה אחרת, מהלך זה בוצע כבר בשנת 1942.
במעשה זו, קשרה מכבי את מורשת המועדון עם זכר השואה לנצח, ובנוסף לשמה של האגודה וצבעה הכחול (שכאמור אומץ בשל צבעיו הלאומיים של העם היהודי וצבעיי התנועה הציונית)- לעם היהודי וההיסטוריה שלו.

הערות שוליים