תינוקות ג'ריאובדן אליפות במחזור האחרוןמקום רביעי בלבדמכבי נאבקת בתחתיתמכבי שוב נאבקת בתחתיתתואר ראשון לאחר 5 שניםזכייה שנייה ברציפות בגביעזכייה ראשונה באלוף האלופיםאליפות לאחר עשוראלופי אסיה ואלופי האלופיםקריאה נוספתהערות שוליים

שנות החמישים: תור הזהב הראשוןשנות השבעים: תור הזהב השני

שנות השישים: תינוקות ג'רי (1959 - 1969)

שנות השישים של המאה ה-20 אופיינו כשנים מוצלחות במידה מועטה בהיסטוריה של מכבי.

במהלך תקופה זו זכתה מכבי באליפות אחת בלבד (במהלך העונה הכפולה של 1966/68), שלושה גביעי מדינה (1963/64, 1964/65, 1966/67), שתי זכיות באלוף האלופים (1965/66, 1968/69) ואף זכייה היסטורית בגביע אסיה (1968/69).

מכבי ארחה את משחקיה הביתיים באצטדיון המכביה לסירוגין עם אצטדיון בלומפילד החדש, שהפך לביתה הקבוע בעקבות המשבר הכלכלי החמור שפקד את האגודה בכלל ואת מועדון הכדורגל בפרט. באותה תקופה הדריכו את מכבי 7 מאמנים שונים: יוסף מרימוביץ', איגנץ' מולנר (ההונגרי), ישראל חליבנר, סלבוליו סטנקוביץ (היוגוסלבי), ג'רי בית הלוי, אליעזר שפיגל וצבי ארליך.

תקופה זו בהיסטוריה של המועדון אופיינה כתקופה לא יציבה ומטלטלת- מהגמוניה מוחלטת בזירה המקומית ל-10 שנים ללא תואר האליפות, כשבתווך שתי עונות בהן מכבי כמעט ומוצאת את עצמה בליגת המשנה לראשונה בתולדותיה, אך גם כוללת בתוכה מספר תארים ושיאים חדשים בתולדות המועדון, כמו כן, משבר כלכלי עמוק שאיים להמית כליון על המועדון, אך לבסוף הצעיד אותו אל עבר סטנדרטיים ניהוליים חדשים שיאפשרו לכבוש את הפסגות אליהם הגיע בשנות השבעים ומשמשים את מכבי עד היום.

1959/60 - אובדן אליפות במחזור האחרון

עונת 60' נפתחה כאשר בצמרת מתקיים מאבק משלוש בין מכבי, הפועל חיפה והפועל פ"ת. ניצחונה של הפועל פ"ת על הפועל חיפה הוציא את האחרונה מחוץ למירוץ וכעת המאבק עמד בין שתי היריבות הגדולות של העשור הקודם.

המפגש בין שתי הענקיות באצטדיון המכביה הסתיים בניצחון 2:0 לטובת מכבי, כשאת השערים כובשים אמנון אהרונסקינד ויצחק נחמיאס, שחתם את תוצאת המשחק בדקה ה-87'.

במחזור לפני האחרון, ניצחה מכבי 2:1 את הפועל רמת גן וכבשה את מקומה של הפועל פתח תקווה בפסגה, לאחר שזו איבדה נקודות מול מכבי חיפה.

אל המחזור האחרון הגיעה מכבי לאצטדיון המכביה, כשהיא מובילה בנקודה אחת על השנייה בטבלה וניצחון שלה, ובמקרים מסויימים אף תיקו, יבטיח את שובה של צלחת האליפות למכביה. המשחק, שהתקיים לעיניהם של 12,000 צופים, הסתיים במפח נפש, כאשר מכבי הפסידה 2:1 להפועל חיפה, הפסד אשר גרם בסופו של דבר לאובדן תואר האליפות להפועל פתח תקווה, שמצידה עשתה את שלה כשניצחה את מכבי יפו וזכתה באליפות שנייה ברציפות.

את העונה סיים רפי לוי, בפעם השנייה בקריירה, כמלך שערי הליגה עם 19 כיבושים. כמו כן, בתום אותה עונה עזב רפי את מכבי לטובת קבוצת היילנדס פארק הדרום-אפריקאית.

משחקי הדרבי באותה עונה היו מרתקים במיוחד, כשהמפגש הראשון בין הקבוצות נפרדו השתיים בתיקו 3:3 והמפגש השני נגמר בניצחונה של מכבי 2:1, משערים של יוסף גולדשטיין ושייע גלזר.

משחקי גביע המדינה לא התקיימו באותה עונה, עקב ויכוחים חוזרים ונשנים בהתאחדות שגרמו לדחייתם של המשחקים בכמה חודשים, ולבסוף הועברה התחרות לעונה הבאה אחריה, כך שלמכבי לא הייתה ההזדמנות להגן על תארה ולזכות בו בפעם השלישית ברציפות.

עזיבתו של רפי לוי לדרום אפריקה

בתום העונה עזב רפי לוי את מכבי לטובת הכסף הגדול בדרום אפריקה. רפי, שסיים במקום הראשון בטבלת כובשי השערים של עונת 60', נחשב כבר אז לאחד מהשחקנים המובילים בארץ ובוודאי במכבי (יחד עם שייע, קיימו השניים שיתוף פעולה פורה במיוחד בחוד ההתקפה של הקבוצה), כשבאמתחתו מספר שערים מכריעים שהביאו את מכבי להישגים נאים (זכורים במיוחד צמד השערים בדרבי התל אביבי בעונת 56', לאחריהם זכתה מכבי באליפות). כל אלו הביאו קבוצות רבות להתעניין בשירותיו של החלוץ המחונן.

באותם ימים, הכדורגל הישראלי היה ענף חובבני ולקבוצות אסור היה לשלם משכורות באופן ישיר לשחקנים. אך בכל זאת נמצאה פרצה בחוק זה, כשקבוצות שונות תיגמלו שחקנים על ידי דאגה למקומות עבודה וחברויות באיגודים שונים. במקרה של רפי לוי, ה"תשלום" עבור השתייכותו היה מניה ב"קואופרטיב דן". כאשר הוצע לו חוזה חוזה שמן בקבוצת "היילנדס פארק" הדרום-אפריקאית, הוא עזב את מכבי לטובת האתגר החדש ביבשת השחורה. רפי רשם הישגים נאים בקבוצתו החדשה ואף כבש שלושה שערים במשחקו הראשון במדיה. בתום עונת 61' שב רפי למכבי ורשם הופעה בודדת בליגה, כאשר סיבת חזרתו לא ברורה. אך בסופו של דבר גם חזרה זו גם כן לא החזיקה זמן רב ורפי המשיך בקריירת הבין-לאומית שלו בדרום אפריקה ואוסטרליה למשך חמש שנים, עד לחזרתו הסופית למכבי לשארית הקריירה המפוארת שלו.

1960/61 - מקום רביעי בלבד

הנבחרת המשותפת בצוותא עם קבוצת סנטוס הברזילאית ופלה

עונת 61' הייתה עונה מאכזבת במיוחד. במהלך עונה זו סיימה מכבי במקום הנמוך ביותר מאז קום המדינה - המקום הרביעי והמאכזב, ועשר נקודות מתחת למקום הראשון. הפועל פתח תקווה חיזקה את שליטתה בליגה כאשר היא רושמת מאזנים נאים ומנצחת את מכבי פעמיים. הניצחון השני, חמישה מחזורים לסיום העונה הכתיר את המלאבסים לאלופים בפעם השלישית ברציפות.

בגזרת הדרבים, ניצחה מכבי את הפועל פעם אחת משער של שייע גלזר ובמשחק השני, מכבי הובילה 1:0 משער של ניסים בכר הצעיר (שעשה את הופעת הבכורה שלו במועדון באותה עונה, ולימים הפך לאחד משחקניה הבולטים של מכבי בתקופה זו ובכלל, ואף למאמן הקבוצה בשתי קדנציות שונות), אך בדקה ה-89' הצליחו האדומים להשוות ולהימנע מהפסד שני במשחקי הדרבי לאותה עונה.

משחקי גביע המדינה באותה עונה קוימו במתכונת משונה משום דחיית המשחקים בעונה הקודמת. המשחקים החלו להתקיים בטרם לפתיחת העונה. לאחר ניצחון בתוצאה 9:0 על מכבי חולון (ארבעה שערים של יוסף גולדשטיין, שלושה של רפי לוי ושניים של יצחק נחמיאס), הגיעה מכבי לשמינית הגמר מול מכבי נתניה ביוני 1960, אך גם במסגרת זו המשיכו הצהובים לאכזב כשהם מפסידים 2:1 ומודחים ממשחקי הגביע כבר בשלב מוקדם זה. לבסוף, זכתה הפועל תל אביב, היריבה העירונית, בגביע לאחר שקלקלה להפועל פתח תקווה את הדאבל במשחק הגמר.

מסע המשחקים לארצות הברית - בצוותא עם הפועל פ"ת

בתום העונה, יצאו השחקנים המובילים של מכבי, ביחד עם אלה המובילים של הפועל פתח תקווה למסע משחקים בניו יורק והרכיבו יחדיו נבחרת משותפת. רוב השחקנים בקבוצה הגיעו מהפועל פתח תקווה- הקבוצה החזקה ביותר בישראל באותם ימים עם כוכביה נחום סטלמך, בועז קופמן, זכריה רצאבי והשוער יצחק ויסוקר, אך גם למכבי הייתה נציגות מכובדת עם שייע גלזר, שאול מתניה, יוסף גולדשטיין ואמנון אהרונסקינד. המאמן שהופקד על מלאכת הרכבת הנבחרת המשותפת היה איגנץ מולנר ההונגרי ומאמנה של מכבי (וההפועל פתח תקווה בעבר) באותה עת.

מסע המשחקיים הסתיים באכזבה עמוקה, כשהנבחרת המשותפת לא הצליחה לנצח אף לא משחק אחד. המאזן היה 8 הפסדים, חלקם אף בתוצאות תבוסה, ושני תוצאות תיקו מול ראפיד וינה האוסטרית ושמרוק רוברס האירית.

בטרם יצאה הנבחרת המשותפת למסע, קיימו השחקנים "ניסוי כלים" כאשר אירחו את קבוצת סנטוס הברזילאית בישראל. המשחק נגמר בהפסד 3:1 לסנטוס, כשאת אחד השערים כובש כוכבה של סנטוס ונבחרת ברזיל ומי שנחשב לגדול שחקני הכדורגל בכל הזמנים - פלה.

1961/62 - מכבי נאבקת בתחתית

עונת 62' המשיכה גם היא את מגמת ההתדרדרות המקצועית שעברה על המועדון באותם שנים. בקיץ שקדם לעונה זו, החתימה מכבי את איגנץ מולנר ההונגרי, שזה עתה סיים קנדציה מוצלחת בהפועל פתח תקווה עימה זכה באליפות. ציוות זה לא עלה יפה ומכבי פתחה את העונה בצורה רעה במיוחד. במהלך שישה עשר המחזורים הראשונים, "מצליחה" מכבי להפסיד עשרה משחקים. הפסדים אלו היו משפילים במיוחד, כשבניהם תבוסות למכבי חיפה, הפועל טבריה, להפועל תל אביב בדרבי והפסד למכבי נתניה, יריבתה הישירה של מכבי על ההישארות. תוצאות רעות אלו, אשר הביאו את מכבי למקום הלפני האחרון (חשוב לציין כי בעונה זו, רק קבוצה אחת יכלה לנשור לליגת המשנה), לא הותירו מנוס ובהנהלת הקבוצה הוחלט להיפרד מהמאמן איגנץ מולנר,לאחר פחות מעונה בתפקיד. האיש שנקרא לדגל הוא ישראל "חלאולה" חליבנר, קפטן העבר של הקבוצה וכוכבה בשנות ה-40 וה-50. חליבנר היה האיש הנכון במקום הנכון, ותחת הדרכתו הצליחה מכבי להשתפר ולהימלט בעור שיניה מגזירת ירידת הליגה בפעם הראשונה בתולדותיה. במשחקיו הראשונים כמאמן, מדריך חליבנר את מכבי לניצחון 3:0 על הפועל טבריה ולניצחון מפתיע בדרבי על הפועל משער של שייע גלזר. בסופו של דבר מצליחה מכבי לסיים במקום העשירי בלבד, המקום הנמוך ביותר מאז קום המדינה (שיא אותו מצליחה מכבי לשבור שנה אחר שנה), אך גורל ירידת הליגה שאיים על המועדון לא התממש. בגביע המדינה נוחלת מכבי אכזבה גם כן. בגמר הגביע מפסידה מכבי למכבי חיפה 5:2, שחוגגת את זכייתה הראשונה אי פעם בתואר, לאחר שהמשחק הראשון הסתיים ללא הכרעה בין השתיים. גם משחקי שמינית הגמר דרשו שלושה משחקי כדי להכריע בין המתחרות, כששני המשחקים הראשונים בין מכבי לשמשון תל אביב מסתיימים בתוצאות תיקו, ורק במשחק השלישי מנצחת מכבי 4:1. משחקי רבע הגמר וחצי הגמר עבורה בניחותא כשמכבי מנצחת בקלילות את הפועל פרדס חנה (6:0) והפועל באר שבע (3:0), אך כאמור, ללא הועיל, שכן בגמר מובסת מכבי ע"י חיפה, וכך מסתיימת לה אחת מן העונות הגרועות ביותר בתולדות המועדון ומאז ועד היום.

1962/63 - השפל נמשך: מכבי שוב נאבקת בתחתית

עונת 63' הייתה אחת העונות הגרועות ביותר בתולדות המועדון. על הקווים עמד מאמנה החדש של מכבי, סלבוליו סטנקוביץ היוגוסלבי. העונה נפתחה על רקע הקמת המגרש החדש ביפו- אצטדיון בלומפילד שהוקם על חורבות אצטדיון באסה, שהיה שייך לקבוצה ערבית ביפו ("שבאב אל ערב", לימים בני נצרת) ובתום מלחמת העצמאות, עם בריחתם של ערביי המקום, הוחכר המגרש למועצת פועלי תל אביב ע"י העירייה.

הסיבוב הראשון בליגה היה מהמחפירים ביותר של מכבי איי פעם, והקבוצה סיימה אותו במקום האחרון עם שבעה הפסדים, שלוש תוצאות תיקו וניצחון בודד אחד. הניצחון היחיד שהושג בסיבוב זה היה מול הפועל ירושלים, כששלום שיקווה, הרכש החדש של מכבי ממכבי רמלה, כובש צמד שערים. ההפסדים הבולטים היו 6:1 מביש מול מכבי חיפה (שעונה קודם לכך, ניצחה את מכבי בגמר גביע המדינה), 1:0 להפועל תל אביב בדרבי, 3:0 לאלופה הפועל פתח תקווה ו1:0 להפועל חיפה (שביסס את מכבי במקום האחרון). כך סיימה מכבי את הסיבוב הראשון במקום האחרון, אשר מוביל לליגת המשנה והחשש של ירידת ליגה לראשונה בתולדות המועדון, הפך ממשי מתמיד.

הסיבוב השני נפתח כאשר רכש חדש הגיע לקבוצה- ג'קי פורטוגז מבית"ר תל אביב, שיחד עם הרכש השני, שלום שיקווה נתן השפעה חיובית על הקבוצה ובסופו של דבר שני אלה היוו גורם משמעותי בהישארותה של מכבי בליגה. כמו כן, במהלך הסיבוב הוחלפה זהות המאמן כשמי אם לא ג'רי בית הלוי נקרא לדגל (לאחר המלצות של רבים במרכז מכבי ובין השאר גם מנהל הקבוצה חיים "לייבו" לייבוביץ'). ג'רי התעקש על השארתו של המאמן סלבוליו סטנקוביץ בצוות האימון, והוא היה לעוזרו של ג'רי. הסיבוב השני היה טוב בהרבה עבור מכבי, כאשר הקבוצה מנצחת שישה משחקים, יוצאת בתוצאת תיקו ארבע פעמים (בין השאר שתי תוצאות תיקו מאופסות מול הפועל פתח תקווה והפועל תל אביב, הראשונות בטבלה, בהתאמה) והפסד אחד בלבד. ניצחונה של מכבי על יריבתה לתחתית הפועל חיפה, משער של משה עסיס, הוא זה שהרגיע את אוהדי מכבי והבטיח את הישרדותה בליגה. לבסוף, עקב אי סדרים חמורים בליגה, הוקפאו הירידות לליגת המשנה והפועל חיפה שמוקמה אחרונה, ניצלה בעור שנייה מירידת ליגה. האלופה באותה עונה הייתה שוב הפועל פתח תקווה, שזכתה באליפות קלילה, והאחרונה ברצף חמש האליפויות שלה.

בגביע המדינה נמשכה האכזבה מהקבוצה שכלאחר ניצחון 4:1 על מכבי רמת גן מהליגה השלישית, הודחה מכבי בשמינית הגמר בבושת פנים לאחר הפסד 1:0 להפועל נהריה (גם היא מהליגה השלישית). הפסד זה היה מפתיע מאוד והתקבל קשה במכבי.

1963/64 - "תינוקות ג'רי" זוכים בתואר ראשון לאחר 5 שנים

"תינוקות ג'רי" עם הגביע

עונת 64' הייתה משמעותית ובישרה רבות לגבי השנים הבאות שיעברו על המועדון. בליגה סיימה מכבי במקום החמישי, כך שמבחינת זו - לא הייתה בשורה רבה. העונה לוותה בעליות וירידות רבות והתאפיינה בחוסר יציבות. העונה נפתחה בשלושה ניצחונות רצופים, אך לאחריהם החלה מכבי לאבד גובה. בגזרת הדרבים, הפסידה מכבי 2:0 להפועל בסיבוב הראשון, וסיימה בתוצאת תיקו 1:1, בסיבוב השני. אצטדיון בלומפילד, אשר נחנך בעונה הקודמת, החל לראשונה לשמש כמגרשה הביתי של הקבוצה, בצוותא עם אצטדיון המכביה. האלופה בעונה זו הייתה הפועל רמת גן, שהצליחה להשיג הישג זה לראשונה בתולדותיה, הישג אותו לא הצליחה לשחזר מעולם.

עם זאת, הבשורה הבולטת שעלתה מעונה זו, היא חבורת השחקנים הצעירים, משורות קבוצת הנוער של המועדון (שנקראה באותם ימים "מכבי 'שמעון' תל אביב", על שמו של מאמן הנוער הוותיק שמעון לייזרוביץ), אשר קיבלו לראשונה הזדמנות לשחק בשורת הקבוצה הבוגרת. היה זה ג'רי בית הלוי, מאמן הקבוצה, אשר פעל להעלאת השחקנים הצעירים לשירות הקבוצה הבוגרת, לאחר שהתרשם רבות מתוצאותיהם המעולות של החבורה המכושרת במסגרת ליגת הנוער. לימים נקראה חבורה זו "תינוקות ג'רי" (בהשראת "תינוקות באזבי", קבוצה מוכשרת שלשחקנים צעירים ומבטיחים במנצ'סטר יונייטד האנגלית, אשר היו תחת טיפוחו של מאט באזבי. אותם שחקנים ניספו באסון מינכן, תאונה אווירית טראגית שגבתה את חייהם של שחקני היונייטד בדרכם חזרה ממשחק). השמות הבולטים בחבורת "התינוקות" היו: גיורא שפיגל, מיקו בלו, צבי רוזן, אורי קדמי ודוד לוי, אליהם נוספו גם דוד קרקו ורחמים טלבי מגדנ"ע יהודה והפועל יפו (בהתאמה). יחד הובילו שחקנים אלו את המועדון בשנים הבאות והיוו חלק הארי בהישגי הקבוצה העתידים להגיע.

ג'רי בעצמו כתבו בספרו האוטוביוגרפי על חבורת הצעירים:

ידעתי שנצטרך לבצע ניתוח חד לקראת העונה הבאה (1964), הרבה דפיקות לב עברו על האוהדים עד שהבטחנו את ההישארות בליגה רק שני מחזורים לסיום. הבשורה הטובה ביותר לה יכולנו לצפות הגיעה משורות הנוער, מקבוצת מכבי 'שמעון', זו שנקראה עוד בחייו על שמו של שמעון לייזרוביץ', ותיק מאמני הילדים והנוער. מאמנה היה דב מאליס שריכז שנתון מוצלח בדומה לקבוצות נוער קודמות באגודה, 'מכבי מיכאל' ו'מכבי אברהם'

ג'רי בית הלוי

העונה הדי מאכזבת בליגה לא המשיכה גם בגביע המדינה, ולאחר חמש שנים רזות, בהן לא זכתה מכבי אף לא בתואר אחד, הצליחה מכבי לרשום זכייה אחת-עשרה במספר בגביע!
עם הרוח הגבית של הצעירים הנהדרים של מכבי, החלה הקבוצה את דרכה בגביע עם שלושה ניצחונות בתוצאה זהה - 4:0. הניצחונות היו על הפועל קריית אונו, הפועל ירושלים ואף בדרבי מול הפועל בשמינית הגמר. את השערים לזכות מכבי בדרבי מדהים זה, אשר התקיים בבלומפילד, כבשו גיורא שפיגל, רחמים טלבי, אורי קדמי ושער עצמי של האדומים, ששיחקו במשך חלק ניכר מהמשחק בתשעה שחקנים. ברבע הגמר, עברה מכבי בקלילות את הפועל נחליאל מהליגות הנמוכות. משחק חצי הגמר זימן למכבי מפגש מעניין במיוחד עם מכבי חיפה אשר שנתיים מוקדם לכך זכתה בגביע הראשון (ובתואר הראשון בכלל) בתולדותיה על חשבון מכבי, לאחר ניצחון משפיל בתוצאה 5:2 בגמר. המשחק התחיל בצורה רעה במיוחד עבור מכבי, כאשר כבר בדקה השנייה הצליחו החיפאים לעלות ליתרון במשחק ולהרחיק את חלומם של הצהובים לזכות בגביע ולנקום בירוקים על ההפסד ההוא בגמר. מכבי השיבה בצורה מהירה ובדקה ה-12 הצליחה להשוות מרגליו אורי קדמי. בדקה ה-26, הכפיל אורי קדמי את מניין הכיבושים שלו והקבוצה הצליחה להשיג יתרון. בדקה ה-64, שלום שיקווה חתם את תוצאת המשחק - 3:1 למכבי תל אביב ששבה למעמד גמר גביע המדינה לאחר שנת היעדרות. בחצי השני של ההצגה הכפולה באותו יום שבת בבלומפילד, גברה הפועל חיפה 3:2 על מכבי נתניה וגרמה לשחזור משחק הגמר של עונת 58'.

הגמר בין התל אביבים והחיפאים סיפר דרמת ענק, כשהמפגש הראשון בבלומפילד לא סיפק הכרעה לאחר 120 דקות (1:1, הכובש לזכות מכבי הוא שלום שיקווה), גם לא המשחק השני שהסתיים בתוצאה זהה (ובכובש זהה לזכות הצהובים). בימים אלו, בעיטות הכרעה מאחד עשרים מטרים לא היו נהוגות, לכן משכשלו הניסיונות, במסגרת ה120 הדקות, להשיג הכרעה, נקבע כי משחק חוזר יתקיים. המשחק השלישי במסגרת "סדרת הגמר" המותחת התקיים באצטדיון קריית חיים, מגרשה הביתי של הפועל חיפה. במשחק זה, אשר היווה חגיגה גדולה עבור אוהדי מכבי שהצפינו לחיפה כדי להיות בו, הצליחה סוף כל סוף מכבי לנצח. הצהובים ניצחו 2:1 משערים של משה עסיס ואורי קדמי שנתנו את האות לחגיגות הזכייה בגביע וסיימו את העונה בטעם די מתוק.

1964/65 - זכייה שנייה ברציפות בגביע

עונת 65' הייתה מהעונות הצמודות ביותר בהיסטוריה של הליגה, ולמחזור האחרון 3 קבוצות הגיעו עם סיכוי ריאלי לזכות בתואר האליפות. לבסוף, זכתה הכח רמת גן בכתר האליפות, לראשונה מאז הקמתה. למרות זאת, לא השכילה מכבי לאורך כל העונה לאיים על האליפות והיא סיימה במקום הרביעי. חוסר יציבות משווע תקף את "קבוצת הצעירים" כפי שכונתה בפי עיתוני התקופה, ולצד ניצחונות מרשימים בדרבי מול הפועל (2:0 משערים של אורי קדמי ושלום שיקווה ומול הפועל פתח תקווה (3:1 משערים של גיורא שפיגל, דוד קרקו ושלום שיקווה) בסיבוב הראשון, רשמה מחזיקת הגביע הפסדים רבים לקבוצות כמו הפועל רמת גן, שמשון תל אביב וגם הפועל ירושליםמהתחתית, שגברה על מכבי במחזור הפתיחה. העונה אף לוותה במתחים בין שחקני הקבוצה, המאמן ג'רי בית הלוי והנהלת המועדון, דבר שכמובן לא תרם ליכולת הדלה שהפגינה מכבי בליגה. בסיבוב השני, שיפרה מכבי במעט את היכולת שלה ולבסוף הצליחה להגיע, כאמור, למקום הרביעי ובמרחק מה משלוש הראשונות שניהלו מאבק עד למחזור האחרון. המחזור האחרון עצמו הפגיש את מכבי עם הטוענת לכתר הכח רמת גן. מכבי הובילה 1:0 בדקה השלישית, אך בדקה ה-75 ועד לסוף המשחק ספגה שלושה שערים אשר הכתירו את הסגולים לאלופי המדינה. ישנם אלו הטענו כי משחק זה לא היה כשר, ושחקני מכבי לא התאמצו למנוע משחקני הכח את הניצחון, זאת לכאורה בשל האיבה בין מכבי לטוענות לכתר- הפועל תל אביב (שמצידה הפסידה למכבי נתניה וממילא הפסידה את סיכויי האליפות שלה בהפסד זה) והפועל פתח תקווה.

בגביע המדינה, לעומת זאת, מצבה של מכבי היה טוב בהרבה והקבוצה הסתערה על התואר בפעם השנייה ברציפות. הסיבוב הראשון הפגיש בין מכבי להפועל תל מונד מליגה נמוכה, משחק שנגמר בתוצאה 11:0, מהתוצאות הגבוהות בתולדות המועדון (הכובש המצטיין היה גיורא שפיגל, שעד לדקה ה-76 השלים חמישייה). לאחר מכן, עברה מכבי את הפועל מרמורק לאחר ניצחון 3:1. הגרלת שמינית הגמר זימנה מפגש פיקנטי ומעניין במיוחד, בין מכבי להפועל פתח תקווה שרצה חזק בצמרת הטבלה. 14,000 צופים בבלומפילד ראו את מכבי עולה ליתרון משער של משה עסיס בדקה ה-18, אך הפתח-תקוואים איזנו את התוצאה כעבור 10 דקות בלבד. בדקה ה-53 מכבי הצליחה לעלות שוב ליתרון, הפעם משער של הכובש המחונן שלום שיקווה, יתרון שהחזיק למשך 20 דקות, עת כובשת פתח תקווה שאר אשר למעשה גרר את המשחק להארכה. בדקה ה-100, הצליחה מכבי להכריע את המותחן משער ניצחון של דוד קרקו אשר שלח את הצהובים לרבע הגמר. ברבע הגמר, גברה מכבי על מכבי נתניה בשיעור 2:0. בחצי הגמר ניצחה מכבי את מכבי פתח תקווה 2:1 והעפילה בפעם השנייה ברציפות לגמר הגביע. בגמר המתינה למכבי בני יהודה, אשר לראשונה בתולדותיה הגיעה למעמד נכבד זה. אצטדיון בלומפילד, החדש, שנבנה לא מכבר, נבחר לארח את הגמר לראשונה בתולדותיו. כמו כן, משחק זה סומן כמשחק הפרידה של מאמן הקבוצה, ג'רי בית הלוי, אשר הודיע כי לא ימשיך באימון הקבוצה לאחר משחק זה. 20,000 הצופים בבלומפילד קיבלו משחק מותח, במהלכו עלתה מכבי ליתרון משער של משה עסיס, אך בני יהודה לא נשארה חייבת ואיזנה את התוצאה בדקה ה-38. תוצאה זו נשמרה עד לסיום 90 הדקות, מה שגרם לכך ששוב, גורל הזוכה בגביע יוכרע לאחר 120 דקות. בדקה ה-112, הצליחה מכבי לכבוש שוב ומרגליו שלרפי ברנס האלמוני, שער אשר הכריע את המשחק והכתיר את מכבי תל אביב כמחזיקת גביע המדינה בפעם השנייה ברציפות ובפעם ה-12 בתולדותיה בסך הכל.

כמו כן, מספר ימים לפני גמר הגביע, אירחה מכבי את טוטנהאם האנגלית למשחק ידידות בבלומפילד. מכבי הישרה את מבטה אל מול קבוצת הפאר האנגלית, אשר הגיעה לסבב משחקים בישראל וקיימה טורניר לזכר שחקנה ג'ון וויט אשר נהרג מפגיעת ברק, ולאחר שנקלעה לפיגור בדקה ה-15, הצליחה מכבי להפוך את התוצאה ולעלות ליתרון מדהים מול התרנגולים. משה עסיס השווה בפנדל ולאחר מכן הצליח להשלים צמד ולחגוג את המהפך. עם זאת, האנגלים הצליחו להשוות ו-14 דקות לפני תום המשחק המשחק לעלות ליתרון 3:2, שבישר את תוצאת המשחק.

1965/66 - מקום שני וזכייה ראשונה באלוף האלופים

רפי לוי מקבל את המדים של מכבי

בתום העונה הקודמת, הוכרז על שינוי בעמדת המאמן. ג'רי בית הלוי הודיע כי לא ימשיך יותר על הקווים ואליעזר שפיגל, מאמן ושחקן עבר במכבי פתח תקווה וגם אביו של שחקן הקבוצה באותה עת גיורא שפיגל, מונה למחליפו.

את עונת 1965/66 פתחה מכבי, מחזיקת הגביע, באצטדיון רמת גן כאשר התחרתה עם הכח רמת גן, אלופת המדינה, על תואר אלוף האלופים. בדקה ה-48 הובילה מכבי 2-0 משערים של דוד קרקו ושלום שיקווה, אך הכח רמת גן הצליחה להשוות עד לדקה ה-82. לאחר מכן, התפרצו בשנית אלפי האוהדים לדשא ושופט המשחק הודיע בלית ברירה על סיום ההתמודדות, ללא הכרעה. לבסוף הוחלט כי התואר ייזקף לזכות שתי הקבוצות ואלוף האלופים לעונת 1965/66 הוכרז כתואר משותף של האלופה ומחזיקת הגביע.

בליגה הונהגה שיטת משחקים משונה, כאשר כל שני מחזורים שוחקו משחקי גומלין. כלומר, במחזור הראשון, לצורך העניין, אירחה קבוצה א' את קבוצה ב' ובמחזור השני קבוצה ב' אירחה את קבוצה א' למשחק הגומלין וכן הלאה. במהלכו חלקו הראשון של העונה, סבלה מכבי מחוסר יציבות משווע, כאשר בכל צמד משחקים רשמה ניצחון אחד והפסד אחד, חוץ מבית"ר תל אביב אשר הפסידה פעמיים למכבי. לכן, התמקמה מכבי במרכז הטבלה ולא קראה תיגר על תואר האליפות. כמו כן, בעיות החלו לצוץ באצטדיון המכביה, אשר הדשא החדש שנשתל בו לא נקלט בצורה טובה, מה שגרם למהמורות ו"קרחות" ובסופו של דבר למצב בו התנאים באצטדיון הוותיק לא אפשרו קיומם של משחקים בו. לכן, נאלצה מכבי לנדוד בין מגרשים שונים במשחקיה הביתיים. בין האצטדיונים שאירחו את מכבי היו אצטדיון בלומפילד, אצטדיון רמת גן ואצטדיון גלי גיל ברמת גן.

במהלכה חציה השני של העונה רשמה מכבי מספר תוצאות נאות, בין השאר ניצחון 3:1 על הפועל פתח תקווה מצמד שערים של משה עסיס ושער של גיורא שפיגל, ולבסוף הצליחה הקבוצה להתברג למקום השני, כאשר היריבה העירונית, שתוצאות משחקי הדרבי עימה הסתיימו בהפסד 2:0 ותיקו 2:2 (משערים של משה עסיס ושלום שיקווה), מקדימה את מכבי בארבע נקודות וזוכה באליפות המדינה לאחר 9 שנים.

במסגרת גביע המדינה, לא הצליחה מכבי לשמור על תוארה זה שנתיים ברציפות, והקבוצה הודחה בשלב רבע הגמר לאחר הפסד 3:0 למכבי חיפה. הזוכה בגביע באותה העונה הייתה הפועל חיפה.

חזרתו של רפי לוי

התקווה של הצהובים לשינוי המיוחל לעונה זו, נתלתה בחזרתו של רפי לוי, חלוץ העבר של המועדון, ואחד מהכובשים המחוננים והפוריים בתולדותיו. רפי חזר לאחר מספר עונות באוסטרליה ודרום אפריקה. חזרתו התאפשרה אודות לעזרתו של אוהד הקבוצה, בעל מוסך אשר סיכם עם רפי כי האחרון ישמש שותף במוסך ללא כל השקעה מצידו בעוד שרפי מצידו יתחייב לשחק במכבי. כך הוסר העול הכלכלי שבצירופו של רפי מעל גב המועדון. בעיה נוספת בחזרתו של רפי למכבי, הייתה העונש שהוטל עליו מההתאחדות לכדורגל שלא אפשר לו לשחק בישראל. כדי למנוע מעבר של שחקנים ישראליים לקבוצות בחו"ל, הוחלט כי כל שחקן שיעזוב את ישראל לטובה קבוצה מעבר לים, לא יוכל להירשם כשחקן באף קבוצה ישראלית ואף לא במדי הנבחרת. ערעורה של מכבי על החלטת ההתאחדות בעניינו של רפי לוי התקבל בבית הדין וכרטיס השחקן של רפי נרשם מחדש בשורות המועדון, לא לפני שאוהדי הקבוצה התפרצו לאולם בית הדין בעת הקראת הבשורה המשמחת. כבר במשחקו הראשון, הפסד 2:1 מפתיע למכבי שעריים, הספיק רפי לכבוש שער ולהחמיץ בעיטת פנדל שיכלה לקבוע תוצאת תיקו במשחק. במשחק השני, התכבד רפי בשער החמישי והאחרון בניצחון 5:0 על אותה שעריים.

1966/68 - העונה הכפולה מסתיימת באליפות לאחר 10 שנים

בתום עונת 66', הוחלט כי העונה הבאה תהיה עונה כפולה, ולמעשה תיפרס על פני שלוש שנים שונות. הסיבות לכך הן רבות: טענות מצד קבוצות רבות למכירת משחקים והתנהלות לא ספורטיבית (בעיקר על רקע של שיוך מרכזי), ירידה בכמות הקהל ביציעים, עלייה באלימות במגרשים והרצון של קברניטי הכדורגל בהזדמנויות רבות יותר לשחקנים צעירים. ההיגיון שעמד בבסיס ההחלטה היה- על-ידי ארבעה סיבובים מלאים של 60 משחקים, חשיבות כל משחק בודד תהיה מועטת וכך התופעות הפסולות שציונו למעלה תהיינה תדירות פחות. כמו כן, כצעד מניעתי לתופעות של מכירת משחקים וחוסר ספורטיביות, הוחלט כי מחזורי הסיום לא יזמנו מפגשים בין קבוצות מאותו המרכז, כלומר קבוצת מכבי לא תוכל לפגוש קבוצת מכבי וקבוצת הפועל לא תוכל לפגוש קבוצת הפועל. בדיעבד, התברר כי השיטה בעונה זו נחלה כישלון חרוץ ומטרותיה לא הושגו- כמות הקהל במגרשים המשיכה במגמת הירידה ובעקבות כך נגרמו נזקים כלכליים לקבוצות.

לעומת זאת, שתי תחרויות גביע שונות התקיימו לאורך עונה זו, ובשל כך נחלק את הסקירה העונתית לשני חצאים.

"מרד השחקנים" ופיטוריו של "לייזי"

ערב פתיחת עונת 68', עזב אליעזר שפיגל את משרת מאמן הקבוצה, בשל התמרדות של חלק גדול משחקני מכבי. שחקני הקבוצה שלחו לראשי האגודה עצומה עליה חתומים רובם, אשר דרשה את ראשו של המאמן. לטענתם של השחקנים, המאמן לא היה תקיף דיו והמשמעת בקבוצה, כתוצאה מכך, לא הייתה מספקת. מחאתם של השחקנים הוחרפה כאשר כוכבי הקבוצה, משה עסיס ורחמים טלבי הודיעו על פרישתם מהקבוצה (אליהם הצטרף גם ניסים בכר לאחר שהמאמן שלח אותו להתאמן עם קבוצת הנוער), אם שפיגל ימשיך באימון הקבוצה. לבסוף, כאמור, דרישות "המורדים" התקבלו, ואת מקומו של "לייזי" תפס צבי ארליך, מקבוצת הנוער, באופן זמני.

1967 - זכייה בגביע ומקום ראשון בליגה

משה עסיס מניף את גביע המדינה

מכבי פתחה את העונה כאשר היא חבולה כתוצאה מהקרעים הפנימיים שפרצו בקרבה. ניתן לומר בהחלט כי פתיחת העונה הלא אידיאלית בלשון המעטה, אכן נתנה את אותותיה, והעונה שנפתחה בתקווה לזכייה באליפות, נפתחה באופן רע במיוחד. במהלך שישה המחזורים הראשונים, לא הצליחה מכבי לרשום אף לא ניצחון אחד, התוצאות היו שני הפסדים וארבעה משחקים שהסתיימו בתיקו. במחזור השביעי "התפוצצה" מכבי על מכבי נתניה והביסה אותה 5:0 (מצמדים של משה עסיס וגיורא שפיגל ושער של אלי סנדלר). מכאן ואילך, רשמה העונה תפנית חיובית כאשר הקבוצה רשמה ארבעה ניצחונות רצופים. כמו כן, במקומו של המאמן הזמני צבי ארליך, מונה ישראל חליבנר, שחקן העבר של המועדון. בהמשך העונה, הצליחה מכבי לרשום שוב רצף ניצחונות מרשים, כאשר דרבי סוער במיוחד, שהסתיים בתוצאת 2:2 לאחר שמכבי חזרה מפיגור משער טלבי ופנדל שנוי במחלוקת של שפיגל. במחזור ה16, לאחר ניצחון על חשוב שמשון תל אביב ושוערה המפורסם, יעקב חודורוב, הצליחה לעלות מכבי לראשונה מאז שנת 1960 למקום הראשון בשלב יחסית מתקדם של העונה. הפסדה של מכבי הוריד אותה אל מקום השני, מתחת למכבי חיפה למשך כמה מחזורים, עד למשחק הצמרת מול הפועל פתח תקווה. במהלך משחק זה נתן גיורא שפיגל את אחת מההופעות הגדולות ביותר שלו, כאשר כבש שלושה שערים לרשתם של "המלאבסים" וניצח על תצוגת הענק של מכבי - ניצחון 4:1 שהשיב את הצהובים אל הפסגה. מכבי תפסה את מקומה בפסגה עד לתום חציה הראשון (למעט שבוע בודד), או באופן מדיוק יותר - עד לתום 25 המחזורים הראשונים, כשבתווך ניצחה הקבוצה את הפועל בדרבי השני של העונה בתוצאה 2:1. בעקבות פרוץ מלחמת ששת הימים, הופסקו משחקי הליגה למשך כשלושה חודשים.

גביע המדינה, כאמור התקיים במתכונתו העונתית השגרתית. את הטורניר התחילה מכבי בניצחון קליל מול הפועל קריית חיים בשיעור של 4:0. שלב שמינית הגמר זימן למכבי שוב מפגש קשה עם הפועל פתח תקווה, ממנו יצאה מכבי כאשר ידה על העליונה והיא ניצחה 1:0 משער עצמי של הפתח-תקוואים. משחק רבע הגמר נערך חודשים ארוכים לאחר מכן, כאמור בשל הקפאת משחקי הכדורגל במדינה, אליו ציפתה למכבי הפועל ירושלים. גם אותם מכבי עברה. בחצי הגמר ניצחה מכבי 3:0 בקלילות את הפועל מחנה יהודה החלשה, והעפילה לגמר לאחר שנת היעדרות. גמר גביע המדינה, אשר נערך בבלומפילד, הפגיש בין שתי היריבות הגדולות ביותר בכדורגל הישראלי - מכבי תל אביב והפועל תל אביב לדרבי לוהט. 22,000 צופים "פוצצו" את המגרש והגיעו לצפות בדרבי, שהתקיים לראשונה, מאז קום המדינה, במעמד מכובד זה (לפני קום המדינה, 4 משחקי גמר אירחו את שתי הקבוצות יחדיו, וכמות הזכיות בהם הייתה שווה). בטרם החל המשחק, התקיים טקס לזכרם של חללי מלחמת ששת הימים ודקת דומיה נערכה. אורי קדמי, הצליח בדקה ה-27 להרעיד את בלומפילד כשהעלה את מכבי ליתרון. בדקה ה-62 הצליחה הפועל להשוות את התוצאה. לאחר 4 דקות בלבד מכבי עלתה שוב ליתרון משערו של רחמים טלבי. שער זה בישר את תוצאת המשחק - 2:1 למכבי, שזכתה בגביע בפעם ה13 בתולדותיה (מתוך 28 פעמים שהתקיימה התחרות!). נשיא המדינה, זלמן שזר, נשא דברים והעניק את הגביע לקפטן משה עסיס, שהתכבד להניפו.

1968 - לאחר 10 שנים - תואר האליפות האליפות שב למכביה

לאחר הפגרה הארוכה, חודשו משחקי הליגה, מהמקום בו עצרה, כאשר מכבי ניצבת במקום הראשון. מכבי פתחה את חצי העונה השני בצורה מעט מגומגמת, אם כי הצליחה לשמור על מקומה בפסגה, בעיקר בזכות יחס שערים עדיף על הקבוצה במקום השני- מכבי חיפה. במחזור ה-34 נפגשו מכבי וזו שדולקת אחריה, מכבי חיפה, למעין משחק עונה, בו ביססה מכבי את מקומה בפסגה ללא עוררין לאחר ניצחון 4:1 מוחץ מצמדים של גיורא שפיגל ואלי סנדלר. ניצחון זה, בצירוף עם ניצחונה של הפועל פתח תקווה, הוריד את חיפה למקום השלישי כשאת מקומה תופסים הפתח תקוואים. לאחר הפסדה של מכבי במחזור ה-37 למכבי נתניה, איבדה הקבוצה את מקומה בפסגה, כאשר הפועל פתח תקווה עולה למקום הראשון על חשבונה. אולם, כבר במחזור שלאחר מכן, שבה מכבי מכבי למקום הראשון בזכות הפרש שערים עדיף, לאחר ניצחונה 2:0 על מכבי שעריים ותוצאת תיקו מאופס של הפתח תקוואים נגד הפועל ירושלים. לאחר מכן, המשיכה מכבי לשייט במקום הראשון, כאשר היא מנצלת את חולשת יריבותיה בצמרת שאיבדו נקודות רבות, ואינה נענשת הנקודות שהיא עצמה איבדה. במחזור ה-42 באצטדיון בלומפילד, גברה מכבי על הכח רמת גן בתוצאה 5:2 משערים של גיורא שפיגל (צמד), משה עסיס, דרור בר נור ושער עצמי. המחזור ה-45 הפגיש בין מכבי להפועל, בדרבי התל אביב, אך המשחק לא התעלה לרמה גבוהה (בעיקר בשל מזג האוויר החורפי והרוחות העזות שנשבו במגרש) והוא הסתיים בתוצאת תיקו מאופס, כמו כן, מחזור זה היה הראשון במסגרת חצי העונה השני שכלל מפגשים "לא משפחתיים", כלומר מפגשים בין קבוצות ממרכזי ספורט יריבים. במחזור לאחר מכן, הגדילה מכבי את הפער בפסגה, חרף תוצאת התיקו מול שמשון תל אביב בשל הפסדה של הפועל פתח תקווה למכבי נתניה. במחזור ה-48, מכבי שיחקה נגד הפועל חיפה, שבינתיים הצליחה לחלוף על פני הפועל פתח תקווה ולתפוס את מקומה במקום השני. חילופו המוצלח של המאמן ישראל חליבנר, שהכניס את שלום שיקווה שגמל לו בשער, הוא זה שהביא למכבי ניצחון באצטדיון קריית חיים ואפשר למכבי לפתוח פער גדול של שש נקודות על פני יריבותיה בצמרת. בדיעבד, ניצחון זה קירב משמעותית את מכבי אל עבר תואר האליפות הנכסף, כאשר גם תוצאת תיקו מול הפועל פתח תקווה השנייה, גם הפסדה של מכבי בדרבי להפועל וגם הפסדה של מכבי להפועל חיפה במכביה לא שינו במאום את מעמדה האיתן של מכבי בצמרת. המחזור ה-58, זימן במרכזו מפגש בין המוליכה לבין השנייה בטבלה הפועל פתח תקווה, שמוקדם יותר הדיחה את מכבי מגביע המדינה (עוד על כך בהמשך), למשחק אשר עשוי להכריע באופן סופי את גורל האלופה הנכנסת. קהל שיא של עשרת אלפים אוהדים הגיעו לאצטדיון המכביה במטרה לחזות ברגע ההיסטורי שהוא אליפות לאחר 10 שנות בצורת. המחצית הראשונה נגמרה ללא שערים והמשחק המתוח המשיך עד לדקה ה-65, כאשר דרור בר נור הצליח לפרוץ את "הבונקר" הפתח תקוואי ולקבוע יתרון לזכות מכבי במשחק העונה. בדקה ה-88 הגיע החותם הסופי על העונה המדהימה של מכבי, כאשר מבצע של גיורא שפיגל, ממצטייני העונה, הסתיים במסירה לדרור בר נור שהתכבד בכיבוש השער שקבע - מכבי תל אביב אלופת המדינה לעונת 1966/68!{

הייתה זו אחת מן האליפויות המרשימות ביותר של קבוצה ישראלית איי פעם, שכן הליגה נערכה, כאמור, במהלך תקופה של שנתיים ו-60 מחזורים אשר במרביתם המכריע הצליחה מכבי לעמוד בפסגת הטבלה. כמו כן, הצליחה מכבי להבטיח את האליפות שלושה מחזורים לפני תום המשחקים.

לאחר שרקו הסיום, פרצו עשרות ילדי מחלקת הנוער של המועדון ונשאו את גיבורי האליפות על כתפיהם ולאחר מכן ערכו שחקני מכבי את הקפת האליפות המסורתית יחד עם דגל הלאום,, כאשר המאמן "חלאולה" משקיף על החגיגות כשהוא ישוב על קורות השער בשל ניסיונותיו להתחמש מההמון המשולהב שעל כר הדשא. השוער חיים לוין, לא הצליח להתחמק מהחוגגים וחולצתו נקרעה מעליו. לאחר שעה של חגיגות במגרש, המשיכו השחקנים לחגיגה בסטקייה ברחוב דיזנגוף, כאשר הם מרוקנים בקבוקי וויסקי רבים. השחקנים קיבלו מענק אליפות מיוחד ואף זכו למסע נופש בחו"ל.

בגביע המדינה, ניצחה מכבי בסיבוב הראשון את הפועל כפר סבא בתוצאה 2:0 מצמד שערים של דרור בר נור, בעוד שכפ"ס, העולה החדשה לליגה, החמיצה פנדל מרגליו של שחקנה הצעיר שלמה שרף, לימים מאמן נבחרת ישראל ומכבי. בשמינית הגמר, גברה הפועל פתח תקווה על מכבי 2:0, לאחר הארכה, הדיחה אותה ממשחקי גביע המדינה וקבעה כי לא תוכל להגן על תוארה ולזכות בדאבל. לבסוף זכתה בגביע, לראשונה בתולדותיה, בני יהודה, לאחר ניצחונה בגמר על הפועל פתח תקווה.

1968/69 - אלופי אסיה ואלופי האלופים

ההכנות לעונת 69' החלו עוד בטרם עונת 1966/68 הגיעה לסיומה, כאשר סוכם על מינויו של שחקן העבר, יוסף מרימוביץ' במקומו של ישראל חליבנר. עונה זו נפתחה כאשר צל כבד בדמות חוב של 250,000 לירות איים על על עתידה של מכבי ושל האגודה בכלל. המשבר הכלכלי החמור שפקד את האגודה גרם למספר שינויים בזהות מנהליה של מחלקות הספורט השונות ואימוץ נהלים חדשים המלווים את המועדון עד היום. בין המהלכים הבולטים שבוצעו היה המעבר מאצטדיון המכביה הוותיק לאצטדיון בלומפילד החדש. מהלך זה בוצע ביוזמתו של ג'רי בית הלוי שסבר כי המעבר יאפשר למכבי לגבות כסף ממכירת כרטיסים למשחקיה בצורת יעילה יותר, נוכח הפרצות הרבות שהיו בגדרות אצטדיון המכביה שאפשרו לאוהדים רבים "להתפלח" למגרש ללא תשלום, ובכך לגרום לשיפור במצבו הכלכלי הרעוע של המועדון. כמו כן, תוכננו משחקים במתכונת של "הצגה כפולה" בצוותא עם היריבה העירונית, הפועל, שאירחה בבלומפילד ובכך גם כן לתרום לקופת המועדון. המעבר לבלומפילד, שממילא שימש מאז הקמתו כמעין מגרש משני/חלופי למכבי, התבצע במהלך העונה.

כבר בתום עונת 68', התמודדו מכבי, אלופת המדינה ומחזיקת הגביע, בני יהודה, על תואר אלוף האלופים. המשחק התקיים בבלומפילד, כאשר 8,000 צופים הגיעו לראותו. המשחק התעלה לרמה גבוהה ורק בדקה ה-77 הובקע השער הראשון - שער יתרון למכבי מרגליו של שלום שיקווה. דקה לאחר מכן, בני יהודה הצליחו להשוות בפנדל. בדקה ה-89 כבש משה עסיס את שערה השני של מכבי במהלך שחתם את תוצאת המשחק והביא למכבי זכייה שנייה בתואר אלוף האלופים.

תואר זה היווה את המסגרת הראשונה בה התחרתה מכבי במהלך עונת 69', אך ממש לא האחרון. לאחריו השתתפה מכבי בעוד ארבעה מפעלים שונים - הליגה, הגביע, גביע אסיה, ואף גביע העשרים. גביע העשרים הוא טורניר חד-פעמי לרגל עשרים שנות עצמאות של מדינת ישראל. בזמן התחרות, רובם של שחקני מכבי, בטח המובילים בהם, לקחו חלק בהכנותיה של נבחרת ישראל למשחקים האולימפיים במקסיקו. ובשל כך, הקבוצה לא הציגה יכול גבוהה במסגרת הטורניר והודחה כבר בשלב הבתים.

הליגה נפתחה במתכונתה הרגילה (כלומר, שיטת העונה הכפולה, לאחר שלא השיגה את מטרותיה בעונה שעברה בוטלה). מכבי החלה את העונה בסערה כאשר בששת המחזורים הראשונים היא רושמת חמישה ניצחונות ותיקו אחד. במחזור השביעי, מכבי חיפה מנחילה לצהובים הפסד ראשון לאותה עונה וגורמת בכך לירידתה של מכבי ממקומה בפסגה. בהמשך, הצליחה מכבי לכבוש בחזרה את מקומה בפסגה לאחר 3 ניצחונות רצופים ותיקו. לאחר המחזור ה-11, המריאה מכבי לבנגקוק כדי לקחת חלק בגביע אסיה בעוד שמשחקי הליגה המשיכו כסדרם ומשחקיה של מכבי נדחו עד לאחר חזרתם של נציגי ישראל בטורניר. כעבור כמעט שלושה שבועות מצאתם את הארץ, שבו אליה שחקני מכבי כמנצחים וכאלופי אסיה (עוד על משחקי גביע אסיה בהמשך הקטע). המשחק הראשון שהשתתפו בו הצהובים מאז חזרתם לישראל היה מעין "משחק עונה" מול הפועל חיפה, אחת מן הטוענות לכתר ועד לזמן זה בלתי מנוצחת בליגה. גם לאחר משחק זה, מאזנה חפוי ההפסדים נשמר כאשר השתיים נפרדו בתיקו מאופס. לאחר מכן, רשמה מכבי עוד איבוד נקודות כשהיא נפרדת בתוצאה 0:0 עם "אחותה הקטנה" מכבי יפו. ניתן לתלות את אובדן הנקודות הללו כ"נפילת מתח" שעברה על הקבוצה מאז זכייתה המזהירה בגביע אסיה, כחלק מתופעה שמוכרת לנו עד לימנו אנו, של קבוצות המתקשות להתמודד עם המעבר בין הצלחה בזירה הבינלאומית למשחקים במסגרת המקומית. לאחר שני ניצחונות דחוקים, הגיעה מכבי למשחק השלמה מול מכבי שעריים, כאשר גם תוצאת תיקו מספיקה לה כדי לכבוש מחדש את המקום הראשון, כשבאמתחתה משחק אחד חסר (כלומר, משחק חסר לאחר המשחק נגד הרחובותיים. אלא שלשעריים היו תוכניות אחרות ובהפתעה ענקית הנחילה למכבי הפסד צורב - 4:2, כשבשורותיה מככב אלי פרחיה (לשעבר שחקן מכבי) עם צמד. למכבי כבש את שני השערים דרור בר נור. אכן, נפילת המתח לאחר החזרה מטורניר גביע אסיה נתנה את אותותיה, אך לא לזמן רב, כיוון שכמה ימים לאחר מכן גברה מכבי על היריבה העירונית (שנמצאת במקום אחד מעליה בטבלה בזכות יחס שערים עדיף ומשחק אחד עודף) בדרבי 1:0 משערו של דוד קרקו. ניצחון זה העניק למכבי שוב את מקומה בצמרת, כאמור עם משחק חסר, כשמשחק זה היה הראשון מבין ארבעת המשחקים בהם מכבי ניצחה ברצף (בניהם גם ניצחון על הפועל פתח תקווה), רצף שביסס את מקומה של מכבי בצמרת ונתן לצהובים רבים יסוד להאמין כי גם השנה האליפות תישאר בידיהם. אלא שדווקא אז, החלה התדרדרותה של מכבי והיא הפסידה פעמיים ברצף - לשמשון תל אביב וליריבתה בצמרת הפועל חיפה, דבר אשר גרם לפער בצמרת להצטמק ולעמוד על נקודה אחת בלבד בין המוליכה, מכבי לבין השנייה בטבלה, הפועל תל אביב.

בשלב זה, ההליגה יצאה למעין פגרה, כשאת מקומה תופסים משחקי גביע המדינה. מכבי הצליחה להגיע לחצי הגמר, כאשר בדרך היא מדיחה את הפועל חדרה (ניצחון 1:0 רק בדקה ה-88 משער של דרור בר נור), מכבי פתח תקווה שאמנם הייתה בליגה השנייה, אך למשחק הגיעה כאשר עלייתה לליגה הלאומית כבר מובטחת (מכבי ניצחה 3:1 משערים של שפיגל, בר נור וקרקו), והפועל ראשון לציון (ניצחון 4:0 משערים של שלום שיקווה (צמד), גיורא שפיגל ודרור בר נור). בחצי הגמר נפגשה מכבי עם הכח רמת גן, אלא שהסגולים הצליחו לכבוש כבר בדקה החמשית ולנצל את חולשתה של מכבי כדי להדיח אותה מהגביע לאחר ניצחון 1:0. לבסוף הייתה זו הכח שהניפה את גביע המדינה. הייתה זו העונה השנייה ברציפות שמכבי לא מצליחה לזכות בגביע, וכעת כל מאמציה מתרכזים במאבק בליגה.
לאחר משחקי הגביע, התחדשה הליגה, כשכאמור מכבי מוליכה את הטבלה בנקודה אחת בלבד והמתח סביב זהות האלופה היה רב. מכבי ניצחה שלושה משחקים ברציפות עד ל"משחק העונה" האמיתי, בין המוליכה, מכבי לבין השנייה בטבלה, הפועל תל אביב, בדרבי, שמעצם היותו דרבי תמיד מהווה משחק חם ומותח, אלא שהפעם הוא עשוי היה גם להכריע את גורל האלופה. לאחר הדרבי, שהסתיים בתוצאת תיקו (למכבי כבש עזרא עוזרי) סטטוס הקוו בצמרת לא השתנה. אך לאחריו, הייתה זו צניחה חופשית של מכבי שבדברי הימים של עונה זו גרמה לאובדן האליפות הכואב, לידי היריבה העירונית השנואה הפועל תל אביב. מכבי סיימה בתוצאה 1:1 מול הפועל פתח תקווה, אך חרף זאת הגדילה את פערה בצמרת (בשל הפסדה המפתיע של הפועל למכבי נתניה בשיעור 4:1). מחזור לאחר מכן, הפסידה מכבי דווקא להפועל באר שבע החלשה מתחתית הטבלה בעוד שהפועל לקחה חלק באחד המשחקים המפורסמים בתולדות הכדורגל הישראלי, אשר אף היווה חלק מהפולקלור הישראלי כשאירועיו "כיכבו" במערכונם של הגשש החיוור - משחקם מול בית"ר ירושלים, אשר אוהדיה התקשו לקבל את התוצאה (3:1 להפועל) ובתגובה הם פרצו למגרש וגרמו לפיצוצו. לבסוף, קיבלה הפועל ניצחון טכני בשיעור של 3:0 וקבעה את מקומה בפסגה בזכות הפרש שערים עדיף משל מכבי. כעת כל העונה מתנקזת למחזור האחרון בו תוכרע סופית זהות האלופה. המחשבה כי הפרש השערים עשוי היה להכריע בשאלת האלופה החדשה (או הישנה, במקרה של אליפות שנייה ברציפות של מכבי) התגלתה כשגוייה ומכבי מצידה נפרדה בתיקו 1:1 עם שמשון תל אביב בעוד שהפועל ניצחה את מכבי שעריים וזכתה באליפות השמינית בתולדותיה.

גביע אסיה - ינואר 1969

מכבי תל אביב אלופת אסיה - 1969

כאמור, לאחר הזכייה באליפות בעונת 1966/68, קיבלה מכבי את הזכות לשמש כנציגת ישראל בגביע אסיה. הטורניר התקיים בינואר 1969, בעיר בנגקוק - בירת תאילנד. מכבי הוגרלה לשלב הבתים יחד עם הקבוצות: טוקיו קוג'יו אלופת יפן, קאולון מוטור באס אלופת הונג קונג, פראק .F.A אלופת מלזיה ומשטרת טהרן אלופת איראן.

את המשחקים פתחה מכבי בניצחון 3:2 על טוקיו קוג'יו היפנית. היפנים עלו לראשונה ליתרון, אלא שסמוך לירידה להפסקה הצליחה מכבי להשוות משער של משה עסיס. בדקה ה-63 מכבי עלתה ליתרון לאחר שער של גיורא שפיגל. בדקה ה-68 כבר הייתה התוצאה 3:1 למכבי, כאשר שלום שיקווה הגדיל את יתרונם של הצהובים. פנדל מוצלח של היפנים קבע 3:2 והצליח לגרום למתח בדקות האחרונות של המשחק, אך לבסוף תוצאת המשחק נותרה בעינה ומכבי פתחה את המשחקים ברגל ימין. המשחק השני נערך 4 ימים לאחר מכן ובו ניצחה מכבי בשיעור של 5:0 את קאולון מוטור באס החלשה מהונג קונג. משה עסיס וגיורא שפיגל כבשו צמד כ"א ושלום שיקווה הסתפק בשער אחד. במשחק השלישי קטעה פראק .F.A המלזית את מאזנה המושלם של מכבי והמשחק נגמר בתוצאת תיקו (1:1). לזכות מכבי כבש יוסי כהן. המשחק האחרון במסגרת שלב הבתים הפגיש בין מכבי ומשטרת טהרן האיראנית, למשחק מכריע על זהות המעפילה לחצי הגמר, כאשר למכבי תוצאת תיקו מספיקה כדי להמשיך בטורניר. ואכן, תוצאת המשחק - 0:0 הבטיחה את העפלתה של מכבי לחצי הגמר, מהמקום הראשון בבית (למכבי ולטוקיו קוג'יו היפנית היו מספר נקודות זהה, אך לזכות מכבי עמד יחס שערים עדיף משל היפנים).

קבלת הפנים בשדה התעופה
"תמונתו האחרונה" של הגביע

במשחק חצי הגמר, המתינה למכבי אלופות הודו, מייסור, אשר סיימה במקום השני בבית המקביל. מכבי הגיעה למשחק עם הרכבה הטוב ביותר ולא ריחמה על יריבתה ההודית האומללה שנחשבה ליריבה חלשה. כבר בדקה הראשונה, קבע גיורא שפיגל יתרון לזכותה של מכבי. בדקה ה-17 שלום שיקווה הכפיל את התוצאה. 10 דקות מאוחר יותר, צבי רוזן נגע בתוך הרחבה בכדור בעזרת ידו, והשופט שרק לבעיטת עונשין מאחד-עשר מטרים (החלטה שגרמה למורת רוח בקרב הצהובים), אותה ניצלו ההודים וצימקו את התוצאה. בדקה ה-58, מכבי השכילו לכבוש את שערה השלישי - מרגליו של יוסי כהן המחליף. בדקה ה-71, התוצאה כבר הייתה 4-1, לאחר נגיחה מוצלחת של גיורא שפיגל אל תוך השער. בדקה ה-78 התכבד גם רחמים טלבי להצטרף לרשימת הכובשים, והעלה את מכבי ל-5:1. את שערה השישי של מכבי, כבש לא אחר מגיורא שפיגל, שהשלים שלושער, שהעלה את מניין הכיבושים שלו בטורניר לשישה שערים. שער זה חתם את תוצאת המשחק, 6:1 לזכות מכבי, שהעפילה לגמר גביע אסיה לאחר ניצחון חד וחלק.

משחק הגמר הפגיש בין מכבי ליאנגצ'י, אלופת דרום קוריאה, שיחד עם מכבי סומנה עוד בטרם החל הטורניר, ובמהלכו, כפייבוריטית לזכייה בגביע. המשחק היה שקול ושתי ההגנות הצליחו לבלום את התקפות היריבה. בנוסף לכך, שער חוקי של שלום שיקווה נפסל בטענת עבירה שלא הייתה. לבסוף, שרק השופט לסיום 90 דקות המשחק כאשר גורל האלופה טרם הוכרע וההארכה יצאה לדרך. בדקה ה-112, כבש דרור בר נור את השער אשר הביא לסופו של המותחן ובישר את בשורת הניצחון של מכבי - אלופת אסיה לעונת 1969!

החגיגות של שחקני מכבי היו גדולות ושמחות, כאשר שמפניה נשפכה לתוך הגביע והשיא היה קבלת מברקו של ראש ממשלת ישראל, לוי אשכול, שבירך את האלופים הטריים. כאשר נחתו השחקנים בארץ, ציפו להם המונים בנמל התעופה, אשר הרעיפו עליהם אהבה, שרו שירי ניצחון וכיבדו אותם בזרי פרחים. לאחר מכן, החלו לנאום מספר מכובדים. גביע הכסף דמוי הקערה בו זכתה מכבי, לא הצליח לשרוד את חגיגות ההמונים סביבו והוא נשבר לשני חלקים.

קריאה נוספת

• מכבי תל אביב אלוף אסיה
• אלבום הנצחון של מכבי תל-אביב

הערות שוליים